אם הייתם ילדים בשנות ה-70, או סתם ילדים בנפשכם עם טעם משובח במכוניות, ה-Lancia Stratos HF המקורית כנראה הייתה תלויה על הקיר שלכם בפוסטר. היא נראתה כמו משולש גבינה שתוכנן על ידי חייזרים כדי לאכול סטייג’ים של ראלי לארוחת בוקר. היא הייתה צפופה, רועשת, מסוכנת, ומושלמת לחלוטין.

אבל אנחנו כבר לא בשנות ה-70. קפצו קדימה ל-2010. מיליארדר גרמני בשם מיכאל שטושק (Michael Stoschek) החליט שהעולם משעמם מדי וביקש מסדנת פינינפארינה לבנות לו יורשת מודרנית. התוצאה הייתה מבריקה. היא הייתה יפהפייה. ואז, פרארי – בצעד טיפוסי של חברה שמתייחסת למותג שלה כמו לטקסט דתי קדוש – הטילה וטו וחסמה את הייצור.

אבל אי אפשר להרוג רעיון טוב. הכירו את Manifattura Automobili Torino (או בקיצור MAT), המקבילה המוטורית לדוד המגניב שנותן לכם לנהוג ברכב הספורט שלו כשאימא לא מסתכלת. הם הקימו את הפרויקט לתחייה, והתוצאה היא ה-New Stratos.

מה זה הדבר הזה בעצם?

מבחינה מכנית, ה-New Stratos היא מפלצת פרנקנשטיין שלובשת חליפת ארמני.

כדי לבנות אחת כזו, אתם צריכים לקחת Ferrari 430 Scuderia (או F430 רגילה) תקינה לחלוטין, למסור אותה לאנשי MAT, ולכתוב להם צ’ק שמן של כ-550,000 יורו (לא כולל מחיר הפרארי עצמה!). ואז? אז הם לוקחים מסור לשלדה של המראנלו, ומקצצים באכזריות 200 מ”מ (כ-20 ס”מ) מבסיס הגלגלים.

הם מרתכים פנימה כלוב התהפכות בתקן FIA, עוטפים את הכל במרכב מסיבי פחמן (קרבון פייבר), ומשפרים את מנוע ה-V8 בנפח 4.3 ליטר של פרארי כך שיפיק כ-540 כוחות סוס. התוצאה היא מכונית ששוקלת רק 1,247 ק”ג (יבש) – דיאטה רצינית לעומת הפרארי המקורית.

פרופיל היצרן: מי אלה MAT?

מי הם? Manifattura Automobili Torino, או MAT, נוסדה ב-2014 על ידי פאולו גארלה (Paolo Garella). אם השם נשמע מוכר, זה כי הוא היה האיש בפינינפארינה שניהל במקור את פרויקט ה-New Stratos עבור שטושק. כשפרארי הרימו תמרור עצור, גארלה בעצם אמר: “בסדר, אני אעשה את זה בעצמי”.

מה הקטע שלהם? MAT הם לא מפעל רגיל; הם סדנת בוטיק הממוקמת בטורינו. הם מתמחים בהגשמת חלומות מוטוריים פרועים לבעלי כיסים עמוקים. מלבד ה-New Stratos, הם המוחות מאחורי ה-Apollo Intensa Emozione (מכונית שנראית כמו חללית) וה-Glickenhaus SCG003 (מכונית שאוכלת מסלולי מירוצים).

אפשר לחשוב עליהם כעל “סיירת מטכ”ל” של בניית המרכבים האיטלקית: מומחים מאוד, יקרים מאוד, ומסוגלים לבצע משימות שיצרניות ענק מפחדות לגעת בהן.

יתרונות וחסרונות (Pros & Cons)

האם זו מכונית העל המושלמת? תלוי בהגדרה שלכם ל”מושלם” ול”מפחיד”.

היתרונות:

• התנהגות טלפתית: בגלל שקיצצו 20 ס”מ מהשלדה, למכונית יש זריזות קיצונית. אתם לא מפנים את ההגה; אתם רק חושבים על הסיבוב והמכונית כבר מפנה את האף לאייפקס.
• המנוע: היא משתמשת במנוע ה-V8 של פרארי, שצורח ב-8,200 סל”ד ונושם דרך מערכת פליטה משודרגת שנשמעת כמו אזור מלחמה.
• המראה: היא שומרת על צורת ה”יתד המעופף” האייקונית, הפנסים העגולים מאחור והשמשה הקדמית העוטפת של המקור משנות ה-70. היא אובייקטיבית יפהפייה.
• תאי קסדות: בדיוק כמו במכונית הראלי המקורית, הכיסים בדלתות מעוצבים במיוחד כדי להחזיק קסדת מרוצים. כי אי אפשר לדעת מתי הדרך למכולת תהפוך לסטייג’ מיוחד.
• גיר ידני: בניגוד לפרארי סקודריה המקורית שהגיעה רק עם שיפטרים בהגה, MAT מציעים הסבה לגיר ידני. יחי מוט ההילוכים!.

החסרונות:

• המחיר: אתם צריכים לקנות פרארי 430 סקודריה (שערכה עולה לשמיים כרגע) ואז לשלם ל-MAT עוד חצי מיליון יורו כדי לחתוך אותה לחצי.
• היא “עצבנית”: זוכרים את בסיס הגלגלים הקצר? הוא הופך את הרכב לזריז, אבל זה גם אומר שהזנב רוצה לעקוף את הפרונט אם תעזבו את הגז באמצע סיבוב. היא תוארה כבעלת “אפס היסוס… ואפס אזהרה”.
• גימור פנימי: למרות שיש קרבון בכל מקום, חלק מהביקורות מציינות שהפנים מרגיש קצת “תוצרת בית” בהשוואה לפרארי מהמפעל, עם שימוש חוזר במתגים מהמכונית התורמת.
• זמינות: MAT מתכננים לייצר רק 25 יחידות. בהצלחה למצוא אחת למכירה.

למי המכונית הזו מיועדת?

ה-New Stratos היא לא לאנשים שקונים למבורגיני כדי להחנות מול חנות של גוצ’י בכיכר המדינה. היא מיועדת ל:

1. הטהרן המזוכיסט: אתם חושבים שפרארי מודרניות הן “בטוחות מדי” ו”קלות מדי” לנהיגה. אתם רוצים מכונית שמזמינה אתכם לדו-קרב בכל פעם שאתם נכנסים לכיכר.
2. היסטוריון הראלי: אתם ישנים בפיג’מה של Alitalia ומאמינים ששנות ה-70 היו השיא של המין האנושי.
3. האספן שרוצה מה שאין לאחרים: משעמם אתכם לראות מקלארן בייצור מוגבל שיש ממנה מאות יחידות. אתם רוצים משהו שהשכן המיליארדר שלכם פיזית לא יכול לקנות כי כולן כבר נמכרו (או שאין לו פרארי ישנה להקריב).

גזר הדין

ה-New Stratos היא סתירה על גלגלים. זהו חלום של גרמני (שטושק), שעוצב על ידי איטלקים (פינינפארינה), הוחרם על ידי פרארי, ונבנה לבסוף על ידי סדנת בוטיק בטורינו תוך שימוש באיברים של מכונית על “מתה”. היא לא פרקטית, היא חסרת אחריות כלכלית, והיא כנראה קצת מסוכנת.

בקיצור, היא כל מה שמכונית על אמורה להיות.